קלטת VHS ממוצעת נשמרת סביר בין 15 ל־25 שנה בתנאי אחסון ביתיים רגילים. רוב הקלטות המשפחתיות בישראל צולמו בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, כלומר הן כבר בתוך הטווח הזה או מעברו.
למה קלטת נשחקת גם כשלא נוגעים בה
זו הנקודה שהכי מפתיעה אנשים. קלטת מגנטית לא מתקלקלת רק משימוש. היא מתקלקלת גם מלשבת בארון.
הסרט עצמו מצופה בחלקיקים מגנטיים שמוחזקים בדבק. עם השנים הדבק סופג לחות ומתפרק, תהליך שנקרא sticky shed. התוצאה היא סרט שנדבק לעצמו, מתקלף, או נתקע במכשיר. במקביל, המידע המגנטי עצמו נחלש לאט.
חום ולחות מאיצים את שני התהליכים. קלטות שאוחסנו במחסן, בממ״ד לא ממוזג או בבוידעם נשחקות מהר יותר מקלטות שישבו בסלון.
סימנים שכדאי לשים לב אליהם
- התמונה רועדת, מקווקוות או מאבדת צבע
- רעש חריקה מהמכשיר בזמן ההרצה
- הסרט נראה מקומט או גלי כשמסתכלים דרך החלון של הקלטת
- ריח חמצמץ מהקלטת, סימן מובהק לפירוק הדבק
- הקלטת נתקעת או לא מסתובבת חופשי
אם אתם מזהים אחד מאלה, כדאי לא להריץ את הקלטת שוב ושוב. כל הרצה של קלטת פגומה עלולה להחמיר את המצב.
למה זה דחוף יותר מסריקת תמונות
תמונה מודפסת שיושבת בארון תדהה לאט מאוד. אפשר לחכות איתה עוד עשר שנים ולא לאבד הרבה.
קלטת היא סיפור אחר. היא מתקרבת לסוף החיים שלה בקצב קבוע, בלי קשר למה שאתם עושים. וכשקלטת הולכת, אין ממה לשחזר.
יש עוד שיקול פרקטי: מכשירי VHS לא מיוצרים כבר שנים. גם המכשירים שנשארו מתיישנים, וראשי הקריאה שלהם נשחקים.
מה לעשות בינתיים
אם אתם לא ממירים ממש עכשיו, לפחות שפרו את תנאי האחסון:
- העבירו את הקלטות למקום ממוזג ויבש בתוך הבית
- אחסנו אותן עומדות, לא שוכבות
- הרחיקו אותן מרמקולים ומכל דבר עם מגנט
- אל תריצו קלטת שנשמעת או נראית בעייתית
מה קורה בהמרה
ההמרה מריצה את הקלטת מתחילתה ועד סופה וקולטת את מה שיש עליה. זה אומר שההמרה לוקחת בערך את אורך הקלטת, ושבסופה אנחנו יודעים בדיוק מה היה שם.
הרבה אנשים לא זוכרים מה מוקלט. זה נורמלי, וזה גם החלק הכי נחמד בתהליך.
הקלטת המקורית לא נהרסת בהמרה וחוזרת אליכם. אבל אחרי שיש קובץ דיגיטלי, כדאי לוודא שיש לו גיבוי, כי קובץ יחיד על מחשב אחד הוא לא באמת פתרון.